גטו וורשה - שתי תמונות במרווח של עשור אחד בלבד
בצילום מ-1935 — ורשה שלפני המלחמה.
עיר חיה, תוססת, מלאה שכונות, שווקים, רחובות.
ובצילום מ-1945 — כמעט אין זכר למה שהיה.
הריסות, אפר, שקט מחריד. וגטו מחוק
בין השנים האלה הוקם גטו ורשה.
בתוך שטח קטן, סגור ומגודר, נדחסו בכוח מאות אלפי יהודים.
חיים לא אנושיים: רעב יומיומי, מחלות, צפיפות בלתי אפשרית, מוות ברחוב.
משפחות שלמות גרו בחדרים אפלים, בלי מים זורמים, בלי מזון, בלי תקווה.
ולמרות הכל — המשיכו לחיות.
להתפלל. ללמד. לכתוב. לחלום.
באפריל 1943, כשהגיעו להבנה שהסוף קרוב, קמו מאות צעירים למרד.
הם בחרו למות בלחימה על כבודם.
בתגובה — עד קיץ 1944 הגטו נחרב כולו עד היסוד.
הגרמנים הנאצים מחקו אותו, בלב עיר שלמה, כאילו מעולם לא היה.
הצילום מ-1945 הוא לא רק תיעוד של הרס — הוא עדות.
לתופת, לאומץ, לאובדן.
ולציווי — לזכור.
שתי תמונות. עשור.
ואחריות אחת — שלא נשכח.